<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ט"ו</h1>
<h2>דף סא:</h2>
עונה האמורה בתורה לכל איש כפי כחו וכפי מלאכתו ועונה של ת"ח מערב שבת לע"ש. יכולה האשה למנוע לבעלה שלא ילך בסחורה אלא למקום קרוב. וכן לא יצא ממלאכה שעונתו קרובה למלאכה שעונתה רחוקה כמו מחמר לגמל. או מגמל לספן. ות"ח יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן ג' וד' שנים וכן איש שהוא רך וענוג שעונתו בכל לילה שנעשה ת"ח אין אשתו יכולה לעכב. ובסוף הלכות אלו בדין חייב אדם לשמח את אשתו תמצא דין זה בארוכה. ואסור לאדם למנוע אשתו מעונתה. ואם מנעה כדי לצערה עובר בלא תעשה שנאמר ועונתה לא יגרע. ואם חלה או תשש כחו ואינו יכול לבעול ימתין ו' חדשים (עד) [שמא] יבריא ואחר כך יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה.
